התקשרו עכשיו: 052-6469603 פנו אלינו במייל דיסקרטי >>

כתובה

נוספים : סמכות ייחודית | שלום בית | סנקציות נגד סרבני גט | סרבנות גט | טקס מתן הגט | עילות גירושין | תביעת גירושין | מירוץ סמכויות

כְּתובָּה היא מסמך משפטי יהודי הלכתי הניתן לכלה קודם הנישואים. כיום נהוג לתיתהּ תוך כדי מעמד החופה. מטרתו של ההסכם הוא הגנה על זכויותיה של האישה.

הכתובה איננה נזכרת במקרא. נחלקו התנאים בסיבת התקנה. יש הסוברים שהיא תוקנה, על ידי חכמי תורה שבעל פה, במטרה להגן על הנשים, שלא יהיה קל לגרשן, מאחר שעל המגרש את אשתו לשלם לה סכום כסף גדול, כך היא גם דעתו של התנא רבי יהודה‏ ושל האמוראים רב נחמן ושמואל‏, וכך נפסק להלכה ברמב"ם‏.

בהסכם מתחייב הבעל לזון, ולפרנס ולכבד את אשתו על פי הפסוק "שארה כסותה ועונתה לא יגרע" בכתובה מפורט הסכום אותו מתחייב הבעל לתת לאשתו במקרה שיגרש אותה, או אם ימות, וכן נרשמים הנכסים אותו מביאה האישה מבית אביה, שבהם לבעל זכויות חלקיות, ונשארים בבעלותה.

הסכום המינימלי לכתובה הוא מאתיים זוז (מטבע מימי המשנה והתלמוד) לבתולה, ומאה (הנקראים גם מנה) לאלמנה וגרושה. בתרגום למטבע עדכני, 200 זוז הם משכורת של כשנה.

הכתובה מורכבת משלושה חלקים:

עיקר הכתובה: בחלק זה רושם הבעל לאשה סך של 200 זוז אם היא רווקה, מאה זוז אם היא גרושה או אלמנה. סכום זה נרשם אוטומטית בכל כתובה.

תוספת הכתובה: לפני החופה חותם הבעל בנוכחות עדים על התחייבותו הכספית בכתובה וזהו הסכום אשר יחייב אותו בזמן גירושין.

נדוניה: בחלק זה הבעל מחליט באשר לרכוש אשר מביאה עמה האישה לנישואיה. במידה שהבעל רוצה שהרכוש יעבור לבעלותו, ירשם הדבר בכתובה כנכסי צאן ברזל. במידה והבעל מבקש שהרכוש יישאר בבעלות האישה, יחשב הדבר כנכסי מלוג. את נכסי צאן ברזל תקבל האישה בזמן פקיעת הנישואין כערכם ביום הנישואין. אם ערכם עלה הבעל ירויח מכך.

כיום הולכת ומתרוקנת הכתובה מתוכנה כמסמך משפטי, בחוגים שאינם שומרי תורה, בשל שינוי סדרי החיים מבעבר, וחוקים שונים. חוק יחסי-ממון בין בני-זוג, התשל"ג 1973 קובע כי כל אחד מבני הזוג זכאי לקחת איתו בעת פרידת הזוג את כל הנכסים שהביא עימו לקשר. בנוסף, כל אחד מבני הזוג זכאי למחצית הנכסים שהצטברו במהלך הקשר המשותף.

בעקבות חרם דרבנו גרשום נאסר על הבעל לגרש את אשתו שרירותית, ולרוב הגירושין מלווים בהסדר כספי בין בני הזוג שמייתר את הכתובה. לכן רק לעתים נדירות תובעת האישה את כתובתה (כלומר, את הסכום לו התחייב הבעל).

על פי פסיקת בתי המשפט הכתובה מהווה מסמך משפטי מחייב, אך מאחר שמקור החיוב לכתוב כתובה הוא בדין הדתי, הרי שעצם החבות תידון על פי כללי המשפט העברי. למרות שהכתובה היא מסמך מחייב, קיימת פסיקת בית דין רבני כי במידה וכתוב בה סכום בלתי מציאותי, שהבעל ודאי לא התכוון להתחייב בו, יכול בית הדין להתערב כדי להפחיתו.

בית הדין הרבני בבאר שבע פסק לשלם כתובה של מיליון ש"ח, במקרה של בעל שבגד באשתו, ולא קיבל את טיעון הבעל כי "כתב זאת בצחוק". גם סכום קטן מדי אינו חוקי. לעתים, במטרה להימנע מן המבוכה שנגרמת כאשר החתן נוקב כביכול, את שוויה של הכלה בעיניו, נמנעים הרבנים מלנקוב בסכום המדויק בפומבי, ובמקום זאת אומר הרב "כך וכך שקלים".